ד"ר מיכל בלאו מוסט

לילדים בריאים מומלצות בדיקות סקר בשלושה גילאים במהלך הילדות: בגיל שנה, בגיל שלוש ובגיל שש (לקראת כיתה א׳). אם נמצאת בעיה באחת הבדיקות, המעקבים יהיו תכופים יותר.

הבדיקות המוקדמות חשובות משתי סיבות:

• לגלות עין עצלה בזמן. עין עצלה היא מצב הפיך, אבל אפשר לטפל בה רק בגילאים הצעירים, בזמן שמערכת הראייה עוד מתפתחת. ככל שמגלים מוקדם יותר, הטיפול יעיל יותר.
• לגלות אם הילד צריך משקפיים.

ילדים כמעט אף פעם לא מתלוננים על הראייה. ילד יכול לתפקד נהדר, לשחק ולרוץ, גם כשרק עין אחת שלו רואה טוב. וגם כשהוא רואה מטושטש, הוא לא יודע שאפשר לראות אחרת. לכן בדיקה מסודרת חשובה גם כשנראה שהכול בסדר.

בנוסף, כדאי לפנות לבדיקה בכל גיל אם שמתם לב לאחד מאלה:

• עין שסוטה פנימה או החוצה
• הטיית ראש קבועה
• מצמוץ או עצימת עין אחת
• התקרבות רבה לחפצים או למסכים
• אישון שנראה לבן בתמונות

עין עצלה (אמבליופיה) היא ראייה חלשה בעין אחת, ולפעמים בשתיהן. היא נוצרת כי בזמן שמערכת הראייה מתפתחת, המוח לא קיבל מהעין תמונה ברורה. העין עצמה בדרך כלל בריאה, אבל המוח "למד" להסתמך פחות עליה. הסיבות השכיחות הן פזילה, הבדל במספר המשקפיים בין העיניים, או משהו שמסתיר את הראייה, למשל קטרקט או צניחת עפעף.

הטיפול:

• משקפיים, אם צריך. לפעמים הם לבדם משפרים את הראייה.
• כיסוי העין החזקה (רטייה) לכמה שעות ביום, כדי לעודד את המוח להשתמש בעין החלשה.
• לחלופין, טיפות אטרופין בעין החזקה, שמטשטשות אותה באופן זמני. מחקרים גדולים מצאו שבעין עצלה בינונית הטיפות יעילות כמו הרטייה.

הטיפול יעיל ביותר בגיל צעיר, בדרך כלל לפני גיל 9, אבל גם ילדים גדולים יותר יכולים להשתפר. חשוב להמשיך במעקב גם אחרי שהטיפול מסתיים, כי לפעמים הראייה נחלשת שוב.

הדמעות מתנקזות מהעין לאף דרך תעלה קטנה. אצל חלק מהתינוקות נשאר בקצה התעלה קרום דק שעוד לא נפתח, ואז הדמעות לא מתנקזות. רואים עין שדומעת כל הזמן, ולעתים הפרשה ודביקות של הריסים, בעיקר בבוקר.

הטיפול:

• ברוב התינוקות החסימה נפתחת מעצמה במהלך השנה הראשונה, ולכן בהתחלה מחכים ועוקבים. אפשר לנקות את העין עם מגבוני עיניים סטריליים, ובמרפאה תקבלו הנחיות נוספות לטיפול בזמן המעקב בשנה הראשונה.
• אם החסימה לא חולפת עד גיל שנה, אפשר לפתוח אותה בפרוצדורה קצרה שנקראת צנתור (probing).
• יש לפנות מיד אם מופיעים נפיחות, אודם וחום בעפעפיים.

פזילה היא מצב שבו שתי העיניים לא מסתכלות לאותה נקודה. עין אחת יכולה לסטות פנימה, החוצה, למעלה או למטה. הסטייה יכולה להיות קבועה, או להופיע רק לפעמים, למשל בעייפות. אצל ילדים פזילה עלולה לגרום לעין עצלה ולפגוע בראייה בשתי העיניים יחד (ראייה בעומק). לכן חשוב לאבחן אותה מוקדם.

הטיפול נקבע לפי סוג הפזילה ויכול לכלול:

• משקפיים. בסוג מסוים של פזילה פנימה (פזילה אקומודטיבית), המשקפיים לבדם יכולים ליישר את העיניים.
• טיפול בעין עצלה, אם יש.
• פריזמות במשקפיים, תרגילים, ובמקרים נבחרים הזרקת בוטוקס.
• ניתוח בשרירי העין, כשהטיפולים האחרים לא מספיקים.

אניזוקוריה היא הבדל בגודל בין שני האישונים. הבדל קטן הוא תופעה שכיחה ותקינה אצל חלק גדול מהאנשים (אניזוקוריה פיזיולוגית). ההבדל בדרך כלל פחות ממילימטר, ולפעמים משתנה מיום ליום.

מתי צריך בדיקה: כשההבדל חדש או גדל, או כשיש איתו אחד מהבאים:

• צניחת עפעף
• הבדל בצבע הקשתית בין העיניים (אצל תינוקות)
• כאב, כאב ראש, ראייה כפולה או בעיה בתנועות העיניים

במקרים כאלה צריך לשלול גורמים כמו תסמונת הורנר או בעיה בעצב שמפעיל את שרירי העין. רופא עיניים ילדים בודק איך האישונים מגיבים לאור ולחושך, ולפעמים משתמש בטיפות אבחנתיות. אם יש צורך, הוא מפנה לבירור נוסף.

לא. הרבה פזילות מטופלות בלי ניתוח:

• משקפיים, שיכולים לבדם ליישר פזילה פנימה מסוג אקומודטיבי.
• פריזמות.
• תרגילים, שמתאימים לבעיות מסוימות כמו חולשת התכנסות (קושי לכוון את העיניים לקרוב).
• הזרקת בוטוקס במקרים נבחרים.

ניתוח מומלץ כשהסטייה גדולה, קבועה או מחמירה, או כשהיא לא מתוקנת במלואה בדרכים האחרות.

כן. ניתוח פזילה מתאים גם למבוגרים, כולל מי שפזל מילדות ומי שהפזילה הופיעה אצלו בבגרות. לפי האקדמיה האמריקאית לרפואת עיניים, המטרה איננה קוסמטית: הניתוח יכול להעלים ראייה כפולה, לשפר את הראייה בשתי העיניים יחד ואת שדה הראייה, ולתקן הטיית ראש.

חולשת מיקוד (אי-ספיקת התכנסות, Convergence Insufficiency) היא קושי של שתי העיניים לפנות יחד פנימה ולהישאר מכוונות לאותה נקודה במבט לקרוב, למשל בקריאה, בכתיבה או מול מסך. היא שכיחה בילדים בגיל בית הספר, ויכולה להופיע גם במבוגרים.

סימנים אפשריים: עייפות ומאמץ בעיניים בזמן קריאה, כאבי ראש, טשטוש או ראייה כפולה מקרוב, תחושה שהאותיות "זזות", איבוד המקום בשורה וקושי להתרכז בקריאה. לפעמים אין תסמינים כלל.

איך מאבחנים: בבדיקת עיניים מלאה על ידי רופא/ת עיניים ילדים. בודקים עד כמה קרוב לאף אפשר לקרב חפץ לפני שהעיניים מפסיקות להתכנס (נקודת ההתכנסות הקרובה), את כוח ההתכנסות של העיניים ואת סטיית העיניים במבט לקרוב ולרחוק. בנוסף בודקים אם יש צורך במשקפיים.

איך מטפלים: הטיפול העיקרי הוא תרגול אורתופטי, כלומר תרגילים שמחזקים את היכולת של שתי העיניים להתכנס ולמקד יחד. התרגול נעשה במפגשים במרפאה, ובין המפגשים ממשיכים בתרגילים קבועים בבית. במקרים מסוימים מתאימים משקפיים, לעתים עם פריזמות לקריאה. ניתוח נדרש רק לעתים רחוקות.